שלושה כללים חשובים בהצבת גבולות


שלושה כללים חשובים בהצבת גבולות

1 – עקביות  
מטרתנו בהצבת גבולות היא לשמור ולהגן על ילדנו בהווה ולהעניק להם את היכולת והכלים לשמור על עצמם בעתיד, 
תפקידנו כהורים לעזור להם ללמוד ולהפנים היכן עובר הגבול אשר מעבר לו הם כבר לא מוגנים ושמורים, לשם כך 
נדרשת מאיתנו עקביות. במצב בו אנחנו לא עקביים המסר המגיע לילדנו אינו ברור, והם אינם יכולים להפנים את הגבול 
אותו אנו רוצים להקנות להם. 
תפיסת עולמו הבסיסית של ילד היא שהוריו הם אלו שתפקידם לשמור ולהגן עליו, כמו גם ללמד ולהדריך אותו כיצד 
להתמודד בעולם הגדול אליו הגיע. אם המסר לא עקבי וברור יקשה על הילד להפנים היכן עובר גבול, ולהבין מתי הוא 
נמצא במקום שלא טוב  עבורו  ואולי אף מסכן אותו.

2 – בחרו את הדברים החשובים - הרפו מאלה שפחות  
אין סוף לנושאים בהם אפשר לשים גבול. אם ננסה לגעת בכולם חיינו וחיי ילדנו יהפכו לסיוט אחד מתמשך, 
מרדף אין סופי אחר כללים חוקים וגבולות, מרדף שישאב לתוכו את כל הכיף והשמחה שבקשר. חשוב שנזכור 
גבולות אמורים לאפשר סביבה בטוחה לילד. סביבה בה הוא יוכל לגדול ובתוכה למצוא את האני המיוחד והייחודי שלו. 
לעיתים, כאשר אנו עסוקים יותר מדי בהצבת גבולות, אנחנו לא ממש מאפשרים לו למצוא ולהכיר את עצמו, את רצונותיו, 
שאיפותיו וחלומותיו, את החוזקות והחולשות שבו. אנחנו קצת עסוקים בלהפוך אותו להיות אנחנו. 
אם נתבונן היטב נשים לב שלעתים אנו מציבים גבולות בהם אין מסר חינוכי או בטיחותי חשוב, אנו מציבים אותם מתוך 
הקושי האישי שלנו. נסו למקד מה הם הדברים החשובים באמת. אותם דברים המאפשרים לילדכם סביבה נעימה ובטוחה 
לגדול בה ואת התנאים הדרושים לכם בכדי לגדלו. על דברים אלו שימרו, ובתוך המרחב שיצרתם נסו לשחרר, להרפות, 
על מנת לתת לילדכם את החופש לגדול ולהיות הוא. אפשרו לו להתנסות, לטעות, להצליח, להיכשל, לשמוח, לבכות, 
לריב ולהתחבק. 
עלינו לחזור ולשאול את עצמנו בכול יום מחדש, האם אנו זוכרים שלילדינו רצונות ואופי משלהם והאם אנו מכבדים  את רצונם ???

3 – על גבולות מחליטים מראש ולא בהתאם לתגובות הילד 
ברגע בו ילדינו פוגשים גבול הם מתחילים לבדוק אותו ומנסים להבין האם מה שעומד מולם הוא אכן גבול אותו אי אפשר 
לחצות, או שמא מדובר במכשול שבמאמץ כזה או אחר אפשר להתגבר עליו?.. מכיוון שעד שיגדלו ויהיו ברשות עצמם אנחנו 
זה הגבול שלהם או לייתר דיוק, הבהירות הפנימית שלנו לגבי כל נושא בו אנו מעוניינים להציב גבול, זה בדיוק המקום אליו 
הם יכוונו, אם הצליחו לערער אותה (את הבהירות הפנימית), לגרום לנו לאבד את שלוותנו, לכעוס, לוותר להם וכד' ההבנה 
שלהם היא שהם עומדים מול מכשול אותו אפשר ואפילו מאתגר לעבור ולא מול גבול, לעומת זאת כאשר אנחנו רגועים, 
ברורים ומאוד יציבים בהחלטה שלנו, למרות התגובות שיכולות להיות גם מאוד חריפות, הם בסופו של דבר יירגעו 
(מה שככול הנראה לא יקרה באפשרות הראשונה) ויבינו שהם הגיעו לגבול ששומר ומגן עליהם. גבול נקבע מראש, 
כי אנחנו חושבים שזה התחום בו ילדינו יהיו מוגנים ולכן לא צריך להיות מושפע מעוצמת הרגשות או התגובות שלהם.
כידוע לכולנו ילדינו אלופים בללחוץ על הנקודות הרכות והכואבות שלנו ולערער לנו את הבהירות הפנימית, 
לכן עצתי לכם היא, במקרה כזה אל תגיבו מתוך כעס, הוא כבר ממילא פרץ את הגבול, עזבו אותו רגע בשקט לכו תירגעו, 
ארגנו מחדש את המחשבות וחשבו איך אתם יכולים לסתום את הפרצה אותה ילדכם מצא ורק כאשר אתם רגועים, 
מאורגנים וברורים חיזרו אליו.

לסיכום – 
אם ישימו אותנו על גג מגדלי עזריאלי  איך נרגיש נוח יותר להסתובב? 
כאשר הקצוות יהיו מוקפים גדר גבוהה שלא תאפשר לנו ליפול, או שמא ללא גדר,
ללא גבול שישמור עלינו ?. 
זהו בדיוק ההבדל בתחושה איתה ילדינו מסתובבים בעולם, האם יסתובבו באופן חופשי 
ומשוחרר ייהנו מהנוף וירגישו שמורים ובטוחים או שמא יסתובבו מכווצים, בפחד נוראי 
ומשתק מהתהומות לידם הם נמצאים. 
חבריי ההורים, זה תפקידנו אנחנו צריכים להיות אותה גדר גבוהה, חזקה ויציבה של ילדינו 
וככול שנצליח יותר במשימתנו זו כך נעזור להם לפתח גדר פנימית שבהמשך תוכל לשמור 
עליהם גם שאנחנו כבר לא נוכל להיות שם לידם.
שבת שלום