הפרחים שלנו


שלום,
 
אני שמח להזמין אתכם למסע שבועי משותף אליו אנו יוצאים היום, זהו מסע קסום אך גם מורכב ולא פשוט,

הוא טומן בתוכו רגעי אושר, סיפוק ואהבה גדולים ועם זאת הוא גם מצליח לזרוק אותנו אל בורות הנפש העמוקים והחשוכים ביותר, 

לאן אנחנו הולכים ?

היעד שלנו הוא ארץ הילדים, אבל בכדי שנוכל להגיע לשם,או אולי יותר נכון, בכדי שנוכל להגיע אליהם, 

אנחנו צריכים ללמוד בדרך איך להיות הורים.

זה נכון, דווקא המקצוע המורכב, העמוק והסבוך ביותר בעולם הוא גם המקצוע אותו לא מלמדים בשום מקום  וזה גם הקסם שבו, 

אין ספר או אוניברסיטה בעולם שיכולים ללמד אותנו להיות הורים, זהו מסע פנימי אישי ומורכב אשר אינו מסתיים לעולם, 

הוא תמיד מפתיע, תמיד משתנה ובכל פעם מביא איתו אתגרים חדשים, מה שנראה לנו נכון היום מרגיש טעות גדולה מחר, 

מה שמתאים לילד אחד מתגלה כדבר הכי לא נכון לשני ובכל פעם שהרגשנו שסוף סוף הבנו, רגע אחרי גילינו עד כמה אנחנו בעצם לא.
 
ילדינו הם מעין זרעים שיצאו מפרח החיים שלנו, למרות היותם אינדיבידואלים ונפרדים הם גדלים בתוך האקלים של ביתנו, 

שותים ממעיין אישיותנו, חשופים למזיקים של נפשנו, מטמיעים את איכות קשרינו, ומחקים את כלי ההתמודדות שלנו.
 
עליהם עוד נכתוב מילים רבות, נייעץ נלמד ונענה על שאלות אבל לפני כל אלה חשוב שנזכור וננצור עמוק בלב, 

כאשר משהו לא בסדר עם הפרחים שלנו, כאשר אנו מרגישים שהם קצת כפופים וזקוקים לעזרה, 

זה סימן יותר בשבילנו ופחות בשבילם, לעצור, לבדוק ולהתבונן בעצמנו ולא ישר בהם, כי לפעמים ברגעים האלה אנחנו שוכחים, 

פתאום אנחנו שני גופים לגמרי נפרדים, ובלי לשים לב יוצא לנו מהפה  "מה זה, תתביישו לכם, איך אתם מתנהגים?".
 
אל לנו לשכוח חבריי ההורים, בקרקע שלנו הם גדלים ומהמים של אישיותנו הם שותים, למזיקי נפשנו הם חשופים ואת איכות קשרינו הם מטמיעים,

אז מה שנדרש מאיתנו זה לשים את הכפפות, להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבד שוב את הקרקע שעליה הפרחים שלנו גדלים, להתאים אותה

לצורכיהם המיוחדים וכך נוכל שוב לראות אותם פורחים במלוא הדרם, נוכל לראות אותם שוב מחייכים.