דרך הגוף


 דרך הגוף

השבוע נעסוק  בשפה חדשה, שפת הגוף, כהקדמה רק נציין שהגוף ככלי טיפולי הוא נושא גדול, רחב ומעניין

מעין כמוהו, הוא מכיל בתוכו זוויות שונות רבות ומרתקות, השבוע בחרתי להתחיל ולגעת באחת מהן.
 
גופנו הוא הכלי דרכו אנו יכולים להוציא דברים מן הכוח אל הפועל, לתת ביטוי למחשבות, לרצונות ולצרכים

שלנו, הגוף הוא בעצם צוות העובדים האחראי על תפעולו ותפקודו של מפעל החיים שלנו, כל יכולת או חוסר

יכולת שלנו כבני אדם תמיד תקבל ביטוי גם באיכות התפקודית של גופנו.
 
אז בואו ונצא אל המסע השבועי שלנו והפעם למסע דרך הגוף.
 
ברצוני להביא דוגמא, להתבונן בתפקודה של מערכת גופנית כלשהי ודרך סיפור מקרה להתחיל ולהעלות

למודעות את חשיבות הגוף ביכולת התפקוד שלנו ובתהליכים ההתפתחותיים, רגשיים אותם כולנו עוברים. 
 
נצא לדרך והפעם נתמקד ביכולת התנועה הרצונית של שרירי גלגל העין. 
 
ניקח מצב שכיח בו כאשר אנו רוצים להניע את העיניים מצד לצד בקו ישר במרכז ארובת העין, העיניים שלנו

במקום לזוז בקו ישר זזות במעין תנועה עם בטן קטנה כלפי מטה (בדקו אחד את השני ותראו איך זה

אצלכם), בפועל זה אומר שהשריר העליון של העין מעט ארוך והתחתון קצר (המצב הנ"ל אינו כשור כלל

לאיכות הראייה אלה רק ליכולת הנעת העיניים). עכשיו ננסה להבין איך מצב מסוג זה יכול להשפיע על

תפקודו של דני (שם בדוי), ילד הלומד בכיתה ג', ביחד נתבונן בפעולה יומיומית אותה הוא מבצע, פעולה

שדורשת את הפעלת שרירי העיניים באופן שתיארתי – קריאה.
 
הספר או החוברת העומדים מול דני דורשים ממנו להזיז את העיניים מצד לצד על מנת שיוכל להצליח לקרוא,

שורות הספרים כידוע לכולנו כתובות ישר ולכן בכדי שדני יוכל לעבור ולקרוא את כל השורה הוא נדרש ליכולת

תנועה ישרה של העיניים מצד לצד, כזכור לכולנו מכיוון שדני לא מצליח להניע את העיניים בקו ישר אלא

בתנועה עם בטן קטנה כלפי מטה, מה שבפועל קורה לו כאשר הוא מנסה לקרוא זה שבשלב מסוים של

הקריאה בשורה הוא קופץ שורה למטה (בדיוק כמו מסלול התנועה של העיניים שלו), כלומר דני מתקשה

להישאר ממוקד בשורה.
 
בעקבות המצב דני שלנו מתקשה ברכישת הקריאה והדבר מאוד מתסכל אותו, גם ההורים והמורים שלו

מתוסכלים אך מחליטים לא לוותר, הם דורשים ממנו להמשיך להתאמץ ודני באמת מתאמץ כי חשוב לו ללמוד

לקרוא. הוא מכווץ ומאמץ את העיניים על מנת להצליח ולעקוב נכון אחר השורה, להישאר ממוקד, אבל

למאמץ שלו יש מחיר, מה שקורה לדני הוא בדיוק מה שקורה לכל אחד מאיתנו כאשר אנו מנסים לקרוא

במאמץ, לדוגמא, אם ננסה לקרוא בשלוש בלילה במצב בו אנחנו מאוד עייפים, נעשה מאמץ כל כך גדול על

מנת להשאיר את העיניים פקוחות וממוקדות שכאשר נסיים את הדף לעיתים נשאל את עצמנו, רגע, מה בכלל

קראנו ?, רוב האנרגיה הייתה מושקעת במאבק פיזי וטכני להחזיק את עצמנו ערים וממוקדים ולא נשארה

אנרגיה בכדי להיות קשובים ומרוכזים בתוכן, אותו הדבר קורה לדני, כל כך הרבה מאמץ הוא משקיע במאבק

הטכני שלו עם הקריאה שלא נשארת לו אנרגיה בכדי להתפנות ולהבין את התוכן. אז לדני שלנו כבר יש

בעיה, היום קוראים לזה "קושי בהבנת הנקרא".
 
אבל דני עדיין לא מוכן לוותר, הוא יושב ומתאמץ להמשיך לקרוא, הוא ממש מגייס ומאמץ את כל הגוף על

מנת להצליח במשימה. בשלב זה מתרחש עוד תהליך שחשוב להתבונן בו, כאשר אנחנו משקיעים מאמץ גדול

בפעולה כלשהי כמו לדוגמה להשחיל חוט למחט מאוד קטנה, אם נשים לב, מה שקורה לנו בגוף זה כיווץ של

טונוס השרירים ובלימה של הנשימה (אתם מוזמנים לעצור רגע ולנסות או לדמיין את המצב), ואז לאחר כמה

דקות בהם השרירים מכווצים ויש מחסור בחמצן פתאום מתחילים להיות לנו קוצים בטוסיק, קשה לשבת

בשקט, הרגליים רוצות לזוז, הגוף נהיה חסר שקט והריכוז כבר מזמן במקום אחר. דני לא נושם מספיק ולכן

לא מספק לגוף שלו את רמת החמצן הדרושה לו, במקביל הוא מגביר את פעולת השרירים מה שמעלה עוד

יותר את רמת הצורך של הגוף בחמצן, הגוף של דני צריך למצוא את הדרך לספק את אותו חמצן בעצמו ולכן

מייצר תנועתיות, חוסר שקט וקושי בריכוז, כל אלה הם חלק מהדרכים אותם הגוף מוצא / כופה עליו על מנת

לקבל בחזרה את מבוקשו – קצת חמצן.
 
בשלב זה לדני שלנו כבר יש עוד כמה בעיות, הוא סובל מבעיות קשב ריכז והיפראקטיביות .
 
עכשיו ננסה להתבונן מה קורה לדני מבחינה רגשית - כולם קוראים ומבינים, הוא קורא את אותם הדברים ולא

מבין כלום, כל פעם שהוא עושה מאמץ ובכול זאת מנסה לקרוא הוא מקבל הערות כמו "למה אתה זז כל

הזמן, למה אין לך טיפה סבלנות, אולי תשב כבר בשקט....", רצף הכישלונות וחוסר ההצלחה מתחיל למלא

אט אט את עולמו של דני, הביטחון העצמי מתחיל לרדת דבר שבהמשך משפיע גם על מצבו החברתי, המתח

שנצבר בתוכו מהמאבק הפיזי והרגשי צריך אפיקי פורקן, מכיוון שלא תמיד יש לו כאלה רמת האלימות עולה,

התפרצויות הכעס מופיעות ודני נמצא בכדור שלג המתדרדר במדרון, הולך, גדל ומתעצם.
 
עכשיו בואו נעצור לרגע ונחשוב מה יקרה אם נעזור לדני לתרגל את שרירי העיניים שלו ולהצליח לייצר תנועה

ישרה במרכז ארובת העין (תרגול פשוט באופן יחסי, העיניים זזות בעזרת שרירים וניתנות לתרגול ועבודה

כמו כל שריר אחר בגוף(, דני יקרא מבלי להשקיע כל כך הרבה מאמץ ויהיה פנוי להבין מה הוא קורא, הגוף

יהיה רפוי ונושם יותר והוא יוכל לשמור בקלות יותר על ריכוז, הקוצים בטוסיק ייעלמו ואיתם גם חוסר השקט

והתפרצויות הכעס, דני שלנו יתחיל לחוות הצלחות ולקבל פידבקים חיוביים מהסביבה, הביטחון העצמי יעלה,

המצב החברתי ישתפר ובקיצור שינוי משמעותי בכול הרמה והאיכות התפקודית, והכול לא להאמין, שריר קטן

בעין שאפילו לא עצרנו לחשוב עליו.
 
זוהי רק דוגמא אחת קטנה להמחשה, כמובן שבמקרים רבים בנוסף לאותו שריר בעין ישנם קשיים רגשיים

משפחתיים והתפתחותיים שגם הם חלק מיצירת אותם הסימפטומים הנ"ל, אבל בכל זאת בחרתי להתמקד

הפעם בגוף כיוון שישנם עוד עשרות ומאות מערכות גוף ושרירים, גדולים וקטנים שאמונים על יכולות התפקוד

השונות שלנו, מספיק שאחת מהן לא התפתחה טוב או לא עובדת נכון ולא משרתת אותנו כפי צורכנו כל

האיכות התפקודית והרגשית שלנו מושפעת מכך.
 
אז הפרעת קשב, צורך בתנועה, ביטחון עצמי נמוך, קשיי כתיבה או קריאה, קשיים חברתיים, אלימות יתר

וכד', כל אלה הם סימפטומים, מה שראינו היום זה את הניסיון להבין ולמצוא מה הוא השורש הגופני שגורם

לאותו סימפטום ובו לטפל וכך לחולל שינוי. 
 
שנה טובה וחג שמח לכולם